מיכל

מיכל הייתה בת עשרים ותשע, עם שיער חום ארוך וגוף שעבד קשה בחדר כושר — לא רק כי זה נראה טוב, אלא כי העבודה דרשה סיבולת. היא עבדה בדירה דיסקרטית בבניין ישן בדרום תל אביב, חדר עם מיטה גדולה ומצעים לבנים תמיד טריים.

הלקוח שלה הערב היה אורי, בן שלושים וחמש, מנהל בכיר בחברת הייטק שהגיע עם חולצה מכופתרת ומבט עייף. הוא שילם מראש — אלף שקל לשעתיים, כולל עיסוי ו"חוויה מלאה", כפי שהגדיר זאת הסדרן.

"תתקלח," אמרה מיכל בקול רך כשסגרה את הדלת. "יש מגבות בחדר."

כשהוא יצא מהמקלחת, עטוף במגבה לבנה, היא כבר חיכתה על המיטה. היא לבשה חזייה שחורה תחרה ותחתונים תואמים — לא עירומה מלאה, אבל גם לא לבושה. זה היה החלק שהלקוחות אהבו, האיטיות, הבנייה של המתח.

אורי שכב על הבטן והיא התחילה בעיסוי. הידיים שלה — חזקות, מיומנות — עבדו על השרירים הכתומים שלו, על הכתפיים המתוחות, על הגב התחתון. הוא נאנח, פניו בתוך הכרית, והיא הרגישה איך הגוף שלו מתרכך מתחתיה.

"תתהפך," לחשה אחרי עשרים דקות.

הוא התהפך והיא ראתה שכבר היה קשה, עומד מתחת למגבה. היא החליקה את התחתונים שלה למטה, לאט, תוך כדי שמירה על קשר עין. הוא הביט בה, בגוף שלה, והיא ראתה את הרעב בעיניו — לא רק מיני, אלא משהי עמוק יותר, צורך להיות ראוי, להיות רצוי.

מיכל התקדמה למעלה, יושבת עליו אבל לא מיידית נכנסת. היא שפשפה את עצמה נגדו, חיכתה שהוא יתחנן בלי מילים. כשהידיים שלו אחזו במותניה, כשאצבעותיו חפרו בעור שלה, היא ידעה שהוא מוכן.

היא הורידה את החזייה. שדיים גדולים, ורודים, עם פטמות זקורות. הוא התכופף קדימה, לקח אחד לפה, מוצץ, ומיכל הניחה את ראשה לאחור עם גרון נשלט. היא אהבה את החלק הזה — הכוח שהיה לה עליו, ההקשבה שלו לכל תנועה שלה.

"עכשיו," לחשה, והורידה את עצמה עליו.

הוא היה בתוכה, מלא, עמוק, והיא התחילה לנוע. לאט בהתחלה, אז מהר יותר, אז מהר יותר. היא שלטה בקצב, בזווית, בלחץ. כשהיא הרגישה שהוא קרוב — קצת יותר מדי קרוב — היא עצרה, חיכתה שירד, התחילה שוב.

"בבקשה," גמגם אורי. "בבקשה, תני לי…"

"עוד לא," אמרה היא, וחייכה חיוך מרושע.

היא התהפכה, נתנה לו לקחת שליטה. הוא נכנס מאחור, אוחז בישבנה, והיא ידעה שהוא מתקרב. היא שיחרה את ידה, מצאה את עצמה, שיחקה עם עצמה בזמן שהוא דפק אותה. הקצב היה אגרסיבי עכשיו, פחות מבוקר, פחות מנומס.

"אני מתקרב," אמר בקול נשמע.

"עליי," הורתה מיכל. "תגמור עליי."

הוא יצא, הסיר את הקונדום בזריזות מיומנת — היא שמה לב שהוא עשה את זה לבד, בלי שתצטרך להזכיר — וגמר על בטנה, על התחתונים השחורים שעוד היו עליה. חם, רב, נופל עליה בזרמים.

הם שכבו שם דקות ארוכות, נושמים. הוא ליטף את שיערה, מלטף, מודה בלי מילים.

"יש מקלחת שנייה," אמרה מיכל אחרי רגע. "אם אתה רוצה."

אורי נכנס למקלחת. מיכל נשארה על המיטה, בדקה את הטלפון שלה — הודעה מהסדרן על לקוח הבא מחר. היא קמה, התקלחה גם היא, החליפה מצעים, הכינה את החדר לבאים.

זו הייתה העבודה. לפעמים חמה, לפעמים קרה, לפעמים נעימה, לפעמים רק עסקה. אבל מיכל ידעה איך לעשות את זה טוב — איך לגרום להם לחזור, איך לגרום להם לשלם, איך לשמור על הגבול בין מה שהם רוצים לבין מה שהיא מוכנה לתת.

היא ישבה בחדר האחורי, עישנה סיגריה, וחיכתה ללילה הבא.